יום שישי, 26 בדצמבר 2014

אובססיות על שוקולד לבן, לימונים ודובדבנים


מכירים את השירים האלה שנתקעים בראש ומסרבים לצאת משם? הם פשוט ממשיכים להתנגן ולהתנגן, גורמים לנו לזמזם בשקט את המנגינה, קובעים לנו את קצב הצעדים, מזיזים לנו את הראש בהתאם למקצב וכשהשיר מתנגן ברדיו – הוא נכנס לנו עמוק יותר לתוך התת-מודע וקשה לנו להיפטר ממנו אפילו יותר.



ככה זה אני ומשהו שאני רוצה להכין. אני מדמיינת את הטעם שלו, את הצורה שלו, ממה הוא יורכב, מה יהיו הטעמים, אם להוסיף עוד מרכיב או להחסיר, אם לאפות כעוגייה, עוגה, מאפינס, קאפקייקס, בלונדיז, בראוניז או בכלל להכין משהו כקינוח קר.


אינסוף אפשרויות שמתרוצצות לי בראש כל יום, כל היום. מהבוקר עד הערב. בדרך לתחנת הרכבת, בזמן ההרצאות, תוך כדי כתיבת עבודות, לפני השינה ואפילו לפעמים תוך כדי החלומות.



אובססיה?



הדבר האחרון שנתקע לי בראש היה הפינק-לימונדיניז. בלונדיז עם שוקולד לבן קצוץ שייתן נגיעה לבנה לכל ביס, לימון עדין שייתן עקצוץ ומתיקות חמצמצה בכל נגיסה ודובדבנים שיקשטו הכול בוורוד. ביחד יתקבל ביס מושלם.


אבל בין רעיון לבין ביצוע מושלם, שחייב להיות מושלם, יש הבדל ונדרשו לי 3 ניסיונות כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה.



אובססיה?



הפעם הראשונה כללה רק את הבלונדיז, השוקולד הלבן ואת הדובדבנים. אנשים עפו על זה אבל משהו היה לי חסר. לימון. עקצוץ חמצמץ של לימון שישתלב עם המתיקות של השוקולד הלבן ושל הדובדבנים. אבל רציתי משהו קצת שונה. אולי לרסק את הדובדבנים כדי שיצבעו הכול בוורוד? מושלם. ככה הגעתי לשם פינק לימונדיניז. פשוט בלונדיז בטעם של לימונדה ורודה. עם שוקולד לבן, כמובן.



אז הכנתי. נתתי לנסיינים הסתומים שלי לטעום והם אהבו את זה. מאוד. אבל הצבע לא היה וורוד מספיק, לא ראו מספיק את השוקולד הלבן והלימון לא היה מספיק עקצוצי.



הכול הוביל לניסיון השלישי. במקום לטחון את הדובדבנים חתכתי אותם כדי שיקשטו בוורוד כל ביס, חתכתי יותר גס את השוקולד הלבן כדי שיבלוט בכל נגיסה והוספתי עוד מיץ של לימון כדי שיעקצץ את הלשון אפילו יותר.



ומה התקבל? תנסו בעצמכם.

אובססיה? בכלל לא.

XOXO

דורין

פינק לימונדיניז - pink lemoninies


מקור: בלונדיז של סמיטן קיצ'ן והתאמה של לימונדה ורודה שלי
גודל תבנית: 23X23 ס"מ.
כמות: כ-25 ריבועים (תלוי בגודל שחותכים)
תנור: 170 מעלות
זמן אפייה: 45-50 דקות

מצרכים:
200 גרם חמאה מומסת
כוס סובר חום
2 ביצים
גרידה מלימון שלם
מיץ מחצי לימון
100 ג' שוקולד לבן קצוץ גס
כוס דובדבנים חתוכים לרבעים או חצאים
2 כוסות קמח
דובדבנים לעיטור מעל

אופן ההכנה:
מערבבים בקערה את החמאה המומסת ואת הסוכר החום. מוסיפים את הביצים ומערבבים בעזרת מטרפה עד לקבלת עיסה אחידה.
מערבבים פנימה את גרידת הלימון ואת המיץ, את השוקולד הלבן הקצוץ ואת הדובדבנים החתוכים ומערבבים עד לפיזור יחסי.
מנפים פנימה את הקמח ומערבבים רק עד להיטמעות הקמח בבלילה ולא מעבר.
מרפדים תבנית בגודל 23X23 בנייר אפייה, שופכים פנימה את הבלילה ומשטחים. מפזרים מעל דובדבנים באחידות ומשקיעים בתוך הבלילה.
מכניסים לתנור שחומם מראש על 170 מעלות, למשך 45-50 דקות. מוציאים ומצננים לחלוטין.
חותכים לקוביות ומתענגים על כל ביס של שוקולד לבן, לימון ודובדבנים.


הערות ותוספות:
* אני השתמשתי בדובדבנים קפואים אבל אם אתם לא מוצאים או לא אוהבים, ניתן להחליף בתותים או בפטל. לדעתי לא כדאי לוותר לחלוטין כי אז משתנה כל הטעם.
* אוהבים טעם חזק של לימון? השתמשו בגרידה מ-2 לימונים.
* לדעתי שוקולד מריר או שוקולד חלב לא ישתלבו פה טוב, עדיף להישאר עם השוקולד הלבן.
* אחרי מספר ימים, הריבועים הופכים לפאדג'יים יותר ונימוחים יותר, לכן שווה להתאפק קצת ולא לזלול הכל.

אהבתם? ניסיתם? אל תשכחו להגיד לי...

יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

חורף חמים מתחיל עם משהו מתוק


עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו בפעם האחרונה, התגעגעתי קצת. זה הרגיש לי כמו נצח לפעמים, כל כך רציתי להגיד משהו אבל לא היה לי מה וסתם "היי" יכול להיות נואש לפעמים, אבל בא לי עכשיו להגיד "היי".



אז היי. התגעגעתי.



החורף הגיע והביא לנו חיבוק קריר גדול, כמה ימים של גשם, רוחות וקשת בענן אחת או שתיים ולמרות שחשבתי שאני וחורף אף פעם לא נהיה חברים, חייבת להודות שבינתיים אני די אוהבת אותו. הרעש של טיפות הגשם שדופקות לי על החלון, ההרגשה החמימה של התכרבלות מתחת לשמיכת הפוך ונעלי הבית הפרוותיות, הכול די מתאים לי.



יש סיכוי שאני ואתה נסתדר די טוב, רק 3 דברים שיש לשפר:
קודם כל, נכון שאני ילדה גדולה וילדות גדולות הן אמיצות, אבל אני פוחדת מרעמים. אז די.
שנית, זה ממש לא פייר שכבר על ההתחלה, כשהעתיד נראה כל כך טוב וכבר התחלתי להרגיש בנוח, גרמת לי להצטנן ולהיות שבוע עם חום.

ודבר אחרון, כשאני סוף סוף מוצאת זמן להכין משהו, בבקשה בבקשה, אל תיקח לי את השמש!


למרות ההתחלה הרעועה מעט, החורף הביא איתו כמה דברים די נחמדים. קודם כל, החורף הביא איתו את היומולדת שלי ואני עכשיו ילדה-קטנה-קצת-יותר-גדולה! אחרי חגיגות שהחלו בבירה ביום שמשי באוניברסיטה, נמשכו במרגריטות ורודות באמצע לילה בתל אביב ונגמרו במסיבת הפתעה (שלמרבה ההפתעה, באמת הפתיעה אותי) עכשיו סופית אני בת 23 – לטוב (אני ילדה גדולה) ולרע (אני ילדה גדולה).


דבר שני, שקצת מביך להודות בו אבל גם משמח להודיע עליו – עברתי טסט ויש לי רישיון נהיגה! בטסט הראשון יצאתי ממש סתומה. בכוח השתלבתי בנתיב השמאלי, כמעט נכנסתי במכונית בחנייה אחורית ובנוסף להכל, גם התחצפתי לבוחן. לא הופתעתי כשגיליתי שנכשלתי.


הטסט השני התחיל הכי עקום שיש. טסט בשעה 7:10 בבוקר, אז אני צריכה לקום בחמש בבוקר לשיעור לפני, שמתחיל בשעה 5:40. מיותר לציין שזמן ראוי לקפה ועוגיות לא היה. חושך מוחלט וגשם זלעפות, כך שלא היה בטוח שבכלל יהיה כביש לא מוצף לקיים עליו את הטסט, וכמובן בטסט עצמו, נהג אדיב אחד החליט שזה הגיוני לנסוע מהר על שלולית ענקית ולהשפריץ לי על השמשה.
אבל כמו ילדה גדולה בת 23, עברתי את הטסט בהצלחה! עכשיו נשאר לי לחכות עד שאבא'לה יוכל להפסיק להיות המלווה שלי.
(עד הקיץ האוטו יהיה כולו שלי!)


מלבד יום ההולדת והרישיון, היו עוד כל מיני דברים שהפריעו לי לאפות ולצלם (ביניהם החורף, שלקח ממני את השמש ואת האור שלה. מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו???) אבל כן טעמו מעוגיות הניסיון שהכנתי די מזמן, דובשניות סילאן עם שוקולד מריר ואני חושבת שדי אהבו אותן כי ביקשו ממני עוד כמה דברים עם שוקולד אחר כך...



אז הנה אני מביאה גם לכם את העוגיות, שיהיו מושלמות לצד קפה חם ביום חורף סגרירי.
אז פעם הבאה שיש גשם ורעם חצוף, תכינו את העוגיות האלה ותצחקו לפחד בפרצוף!
XOXO


דורין.



דובשניות סילאן ושוקולד מריר


מקור: הספר המתוק {והמדהים והממכר} של עוגיו.נט ושל אז מה את עושה כל היום עם תוספת מרירה משלי
כמות: כ-35 עוגיות
תנור: 170 מעלות
זמן: 15 דקות



מצרכים:
1/3 כוס סילאן
1/2 כוס סוכר חום כהה
1/2 כוס שמן פחות 2 כפות
50 ג' רסק תפוחים

1/2 2 כוסות קמח

1 כפית אבקת אפייה
1 כפית אבקת סודה לשתייה
1 כף קורנפלור

100 ג' שוקולד מריר קצוץ



אופן ההכנה:
1. בקערת מיקסר מערבבים במהירות נמוכה את הסילאן, הסוכר החום, השמן ואת רסק התפוחים עם לקבלת עיסה אחידה.
2. מנפים לתוך הקערה את הקמח, אבקת האפייה, סודה לשתייה ואת הקורנפלור ומוסיפים את השוקולד הקצוץ ומערבבים במהירות בינונית עד לקבלת בצק אחיד.
3. מכניסים למקרר לכשעה, עד שהבצק מצטנן ונוח לעבודה.
4. יוצרים עיגולים ומצפים היטב באבקת סוכר.
5. מכניסים לתנור שחומם מראש על 170 מעלות למשך כ-15 דקות.
6. מצננים היטב ונהנים מדובשנית ביום חורף קר.


הערות ותוספות:
* כמובן שלא חייבים להוסיף שוקולד מריר וניתן לוותר עליו. לחילופין, ניתן להשתמש בשוקולד לבן אם אתם אוהבי מתוק במיוחד.
* חשוב לצפות את העוגיות לפני האפייה בשכבה יחסית עבה של אבקת סוכר (ולא לנקות את העודפים כמו שעשיתי בפעם הראשונה שהכנתי) אחרת הסוכר ייספג בעוגייה ולא תהיה שכבה לבנה.



יום חמישי, 16 באוקטובר 2014

ריבועי חלבה, תפוחים ופירורים

סוף עונת החגים...


החודש האחרון היה פשוט עמוס בטירוף!
חגים שלא נגמרים, אוכל שמוגש בלי סוף על השולחן, ים קר, שמש חמה, רעמים שמופיעים משום מקום, גשם פתאומי, חברים שסיימו סוף סוף מבחנים, משפחה גדולה שמזמינה ומזמינה, פערים שצריך להשלים לקראת השנה החדשה כי העומס של החודש גרם לי לשכוח דברים.


כמו להירשם לקורסים. איך זה קרה? איך???
הייתי קרובה להתמוטטות עצבים ברגע שגיליתי שפספסתי את ההרשמה, הרגשתי את הגבול הנפשי שלי.
ניצלתי בסופו של דבר כמו גדולה, אבל... איך שכחתי???


בקיצור, החודש היה ארוך. ארוך מאוד. חג עוד חג ועוד חג, סוף השבוע פתאום נמצא באמצע השבוע ופתאום סוף השבוע מגיע והנה אני מותשת, מתחת לשמיכה, ישנה סוף סוף.


אבל למרות שהחודש היה ארוך מאוד, הוא גם היה כל כך קצר. מרגיש לי כאילו מצמצתי קצת יותר מידי ובכל מצמוץ יומיים עברו ובמצמוץ הבא 3 ימים עברו. בין המצמוצים היו אנשים – משפחה וחברים, היה אושר, צחוק והרבה אהבה שתמיד מתעצמת בחגים.


בדיוק בגלל זה, בגלל ה"ארוך" וה"קצר", בגלל המצמוצים והרגעים, אני כל כך אוהבת את החגים הללו, את ראש השנה, את כיפור (כן, גם את כיפור) ואת סוכות.


הבעיה בסוכות היא שלא ברור כל כך מה האוכל שמגישים. בראש השנה יש ראש של דג, תפוח בדבש ורימונים, ביום כיפור יש מרקים חמים, הפסקה ארוכה של כלום שלאחריה יש קפה, תה ועוגות בחושות. אבל בסוכות העניין לא ברור והעניין מתעצם כשמתבקשים להכין משהו מתוק לסוף הארוחה ואין לך מושג על איזה ז'אנר ללכת.


אחרי התלבטויות, כאבי ראש והתחננויות כלפי אנשים של "מה לעזאזל אני אמורה להכין?!" החלטתי ללכת על עוגת חלבה ופירורים של טולטולים שהכנתי פעם. בהמשך השבוע גיליתי שטולטולים עוקבת אחריי באינסטגרם! קשה לתאר את רמת ההתרגשות שלי באותו רגע! אמא ספגה את הצווחה...


לעוגה המקורית הוספתי קוביות תפוחים מקורמלים, הכפלתי את כמות הבלילה ושיניתי קצת את הפירורים (שהפכו לי למידי פירוריים) והתוצאה הייתה מדהימה! קוביות רכות ומתוקות של חלבה, עם שכבה של תפוחים מקורמלים ומעל פירורים בטעם חלבה. העוגה הגיעה איתי לסוכה של בת דודה שלי והפכה מהר מאוד לשאריות של פירורים (שגם נושנשו בשלב כלשהו).


אהה... והעוגה גם טבעונית, אבל למי אכפת...


חייבת לציין שיש לה טרמפולינה בחצר, שאני עדיין לא בת 23 ושזכותי לקפוץ על הטרמפולינה כמה שבא לי! ואתם לא תגידו לי מה לעשות!




אז שנה טובה, צום קל וחג אחרון שמח!

XOXO
דורין


נ.ב – התמונות הפעם נדות בין "בסדר" ל"לא משהו" אך באמת שלא הייתה שמש כשצילמתי והיו ניסיונות עם פלאש, נורות פלורסנט ונורות צהובות. השילוב הנכון עדיין לא נמצא.

ריבועי חלבה, תפוחים ופירורים


מקור: טולטולים בשינויים שלי
כמות: 36 ריבועים קטנים (תלוי באופן החיתוך)
תנור: 180 מעלות
זמן אפייה: 30-35 דקות

מצרכים:
לבצק:
1/2 1 כוסות חלב סויה
3 כפות טחינה גולמית
4 כפות שמן
כפית תמצית וניל
חצי כוס סוכר חום כהה
250 גרם חלבה מפוררת
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה

לתפוחים המקורמלים:
4-5 תפוחי גרנד סמית' מקולפים וחתוכים לקוביות
3 כפות סוכר חום כהה


לפירורים:
4\3 כוס קמח
שתי כפות טחינה
שתי כפות שמן
3 כפות סוכר חום
כף-2 כפות חלב סויה




 אופן ההכנה:
מחממים תנור על 180 מעלות.

מתחילים עם התפוחים המקורמלים:
1. מחממים מחבת על אש בינונית-גבוהה ומוסיפים פנימה את התפוחים ואת הסוכר ומערבבים היטב.
2. התפוחים יגירו נוזלים, לכן ממשיכים לבשל עד שכל הנוזלים הצטמצמו וכל התפוחים מצופים בקרמל. הדבר לוקח בערך 5-7 דקות.
3. מכבים את האש ומניחים לתפוחים להצטנן.

ממשיכים עם הפירורים:
4. בתוך קערה קטנה מערבבים ביחד את כל המרכיבים: קמח, טחינה, שמן, סוכר חום וחלב סויה עד שנוצר בצק יבש ואחיד.
5. מפוררים עם האצבעות את הבצק לפירורים קטנים.
6. מפזרים את הפירורים על תבנית עם נייר אפייה ואופים למשך כ-3 דקות. מצננים בצד.

מסיימים עם עוגת החלבה:
7. בתוך קערה מערבבים ביחד את חלב הסויה, הטחינה, השמן ותמצית הווניל.
8. מוסיפים את הסוכר ופירורי החלבה ומערבבים היטב.
9. מנפים לתוך הקערה את הקמח ואת אבקת האפייה ומערבבים את הבלילה רק עד להיטמעות הקמח בנוזלים.

מרכיבים את השכבות:
10. מרפדים תבנית בגודל 20X30 בנייר אפייה, שופכים פנימה את בלילת עוגת החלבה ומשטחים.
11. מפזרים מעל באחידות את התפוחים המקורמלים ומשקיעים מעט לתוך הבלילה.
12. מעל הכל, מפזרים את הפירורים האפויים. אפשר לפזר מעל מעט סוכר דמררה לאקסטרה קראנצ'יות.
13. מכניסים לתנור שחומם מראש על 180 מעלות למשך כחצי שעה עד ארבעים דקות עד שקיסם שמוחדר אליה יוצא עם פירורים לחים.
14. מקררים לחלוטין את העוגה וחותכים לריבועים.


הערות ותוספות:
* ניתן להוסיף לבלילה עצמה או לפירורים אגוזי פקאן מרוסקים, ילך מעולה.
* אם אוהבים תפוחים במיוחד, ניתן להשתמש ב5-6 תפוחים, רק לשים לב להגיר היטב את הנוזלים אחרת העוגה תירטב באפייה. יכול להיות שיהיה צורך לאפות יותר, לכן להיות עם היד על הדופק.
* לא חובה לאפות את הפירורים לפני, אבל לדעתי ככה הם יוצאים יותר מוצלחים.
* ניתן לאפות את העוגה בתבנית עגולה של 26, אבל אז יהיו משולשים, ולא ריבועים וריבועים יותר כיפיים.

* תיזהרו לא לנשנש יותר מידי, העוגה ממכרת.

יום שבת, 4 באוקטובר 2014

מאפינס יוגורט וסוכר חום


הגיע הזמן להיפרד. חייבים להודות בעובדה שהחום והלהט כבר עברו, הכל התקרר והאור יורד עלינו מוקדם יותר. זה לא אני, זה אתה, אתה בורח קיץ ומשאיר אותי לחורף הקר.


הסתיו כבר הגיע והחורף מתחיל להיכנס בצעדים כבדים, מביא איתו את הרוח הקרירה, את החושך המוקדם ואפילו גשמים קצרים שלא מסתדרים עם הגופיות והמכנסיים הקצרות. אפשר עדיין להרגיש מעט את חמימות הקיץ עם השמש החזקה של הצהריים ועם השיזוף שתפסתי ממש בימים האחרונים.


טוב, אז קצת נשרפתי, אני מודה! אבל הייתי נואשת להשתזף קצת...


כילדה תמיד אהבתי את החורף על פני הקיץ – את שמיכות הפוך החמימות והרכות שהיו הופכות את המיטה לאיגלו מחומם, את השוקו החם שאמא הייתה מכינה לי כל בוקר לפני בית הספר כדי שאתחמם אחרי שיצאתי ממיטת האיגלו, את נעלי הבית הוורודות עם הפומפונים והפפיונים, את מגפי הפלסטיק עם הפפיון השחור כדי שאוכל לקפוץ בתוך שלוליות ולא להתקרר בדרך ואת המטריה עם הנסיכות של דיסני שאף פעם לא הגנה עליי מפני הגשם (ושאיבדתי בשלב מסוים בכיתה ו', סיפור כואב. היו דמעות).


עכשיו, אני די הפכפכה בתחושותיי כלפיי החורף, יש לי מעין יחסי אהבה-שנאה עם העונה הזו. אני מהבחורות האלה שתמיד קר להן ואף מעיל, צעיף, כובע צמר וכפפות לא עוזרים להן להתחמם. המטריות עדיין לא מגינות עליי מפני הגשם ותמיד אני מגיעה רטובה לכל מקום.


אפשר לצאת בחורה? הגשם תמיד הורס לי את השיער! אני הופכת למקורזלת...


ואפשר לצאת אפילו יותר בחורה? אני מפחדת מרעמים. ממש. אני כולי מתכווצת כשיש סופות רעמים וברקים ולספור 1 2 3 מהברק עד הרעם ממש לא עוזר לי להתגבר על הפחד!


אבל, אני עדיין אוהבת את ריח הגשם ואת המראה של העצים הרטובים, את המרקים החמים שמחכים לי בבית כשאני חוזרת קפואה מקור והשוקו של פעם התחלף בקפה חם עם עננת קצפת מעל, עדיין יש לי נעלי בית וורודות עם פפיון, המטריות שלי תמיד יהיו בצבע ורוד. וכמובן, לא נשכח את שמיכת הפוך הרכה שהופכת לאיגלו מחומם.


בסופו של דבר החורף שוטף מעלינו את כל הקיץ, מכניס אותנו למצב רוח חמים ונותן לנו פסק זמן כדי להתקרר מכל השיגעונות של הקיץ – הים והבריכות, הסנדלים והכפכפים, המאווררים והמזגנים, החצאיות והמכנסיים הקצרים, הגלידות והארטיקים ופשוט מהחום שלפעמים הופך לבלתי נסבל.


אז כדי שיהיה עוד משהו טוב לקראת החורף שמגיע אלינו ולכבוד התקררות הימים, קבלו מאפינס מתוקים שיעשו לכם חם בלב ומתוק בנשמה.

XOXO
 דורין